אם מישהו חשב שאפשר למנוע אותו מזה, שידע - זה אבוד...
השאלה עכשיו, איך ממזערים נזקים?
אין רע בלדעת תכנות (לענ"ד). מכיר מספיק בחורים שהתעסקו עם זה, ובמקביל ישבו ולמדו, וכיום כאברכים עדיין יושבים ולומדים. וכבר עברו כמה שנים...
להיפך, אם תכנות = סתירה לתוי"ש, תכנות מנצח. הוא יותר מושך.
אם תכנות יכול ללכת כתחביב כמו שחמט או כל דבר אחר יחד עם התוי"ש, אז הוא לא נפגע, או פחות נפגע.
נכון שהוא ישרוף הרבה שעות, אבל אפשר לראות את זה כתרפיה, וזה הרע במיעוטו.
לא כל אחד הוא הרב אלישיב שיכול (וצריך) לדכא כישורים טבעיים... (בהנחה שהמעשה ההוא היה, לא יודע), וגם הוא היה 'מבזבז' לעיתים זמן בהאזנה לחזנים שהיו באים לשיר לו,
מה שמראה שלכישרון טבעי יש מקום,
וחוץ מזה,
כנסו לראש שלו:
אני מאוד מאוד רוצה ללמוד איך באמת זה עובד.
מאוד מאוד מאוד!
אבא ואמא היום מרשים להתעסק עם זה עד שעה וחצי ביום (וזה קצת מציק לי שכל-כך קצת),
אבל אני כבר ככה מתקדם, וזה מאוד כיף!
אולי כשאהיה גדול אהיה מתכנת.
לפעמים אני חולם על זה אפילו בחיידר, בשיעורים, אבל אני משתדל להקשיב לרב'ה.
כדי שלא יהיה לי ציון נמוך במבחן!
או:
אני מאוד מאוד רוצה ללמוד איך מחשבים עובדים.
אבא ואמא אומרים שזה לא טוב ואפשר להתקלקל עם זה, אז הם לא מסכימים לי.
בבית של אושי כהן מהכיתה, יש גם מחשב, עם אינטרנט, אז לפעמים אני הולך אליו, ומנסה ללמוד קצת. והלוואי שאבא ואמא לא יגלו את זה לעולם, כי אז הם לא יסכימו לי ללכת אליו! כבר ככה הם לא מבינים מה אני עושה שם כל כך הרבה זמן.
לפעמים יש שם תמונות לא כל-כך צנועות, אז אני מעביר מהר. לאבא ואמא של אושי זה לא כל כך איכפת, נראה לי שהם אנשים אחרים מאבא ואמא שלי, לא יודע להסביר בדיוק.
אני חושב שלא צריך להסביר יותר...
היה לי חבר בישיבה עם משיכה עצומה למוזיקה, וכישרון מוזיקלי אדיר, שעמד ביחס הפוך לכישורים הכלליים שלו.
ההורים שלו לא הסכימו לו אפ' נגן (זה היה הסוג של המשפחה, והוא היה צייתן).
התשוקה העצומה שלו, גרמה שהוא היה משאיל נגנים מחברים ומקשיב משך 3 או 5 שעות למוזיקה, ואפ' יותר.
אם היו נותנים לו בגיל יותר נמוך לפני שנוצר לו התשוקה העצומה שנוצרה מהחסר, וההתעלמות מצרכיו, זה לא היה קורה.