פוסט של רותי קפלר:
מוטי הוא פעוט חמוד. אפרוח בלונדיני רך.
הוא מבקש שתתנו לו יד, כי אין לו כזו.
מי שאין לו כוח לקרוא על מסכת סבל של תינוק,
יכול לדלג ולגשת מיד לתרומה עצמה – /https://givestart.org/project/moti
מוטי נולד עם מומי לב ניתנים לתיקון, עבר ניתוח, והכל נראה בסדר.
אבל בגיל 4 חודשים קרתה הקריסה. הלב הפסיק לעבוד. צנתור בהול נכשל.
מכשיר אקמו החליף את פעילות הלב לתקופה ארוכה מדי,
וגרם לנזק חמור ונמקים קשים בגפיים.
מוטי נכנס לבית החולים מתוק ומחייך,
ויצא ממנו נכה וחסר.
אחרי חודשים נוראים של סבל בטיפול נמרץ, כף יד ימין איננה.
אצבעות יד שמאל חסרות. נשרו בעקבות הנמק.
שיתוק בצד שמאל ופגיעה בראיה.
הוא שוחרר עם %188 נכות, וגזרי דין קודרים מהצוות המקצועי.
אבל לאפרוח הזה יש זוג הורים – אריה ולביאה. למזלו. הם נחושים לעשות הכל, ולנצל את חלון ההזדמנויות של הגיל הרך:
פיזיוטרפיה יקרה ורצופה שקופת חולים לא מממנת,
תרגילי עיניים בחדר חושך עם הדרכה מיוחדת,
הידרותרפיה, ועוד המון המון אפשרויות לשקם את מוטי ולהפוך אותו לילד בריא ושמח, עצמאי ומתפקד ברמה סבירה.
ברוח הזו הם התחילו את השיקום. נתנו את כל מה שהיה להם, והצליחו. מוטי כבר למד לאכול אוכל רגיל. מוטי הצליח לעמוד על רגליו לפרקי זמן קצרים.
אבל הכסף נגמר. הכל. הוריו של מוטי נתנו כל מה שהיה להם, ניסו לקושש מפה ומשם, וזהו. אין.
אין מאיפה לשלם על המשך הטיפולים, אין איך לכסות עלויות. אין. הם עמדו על סף הפסקת מאמצי השיקום, בגלל מחסור במזומנים.
אתם שומעים? אפרוח קטן, נכה, שיכול להתקדם – ואין לו איך לשלם על הטיפולים הרצופים שלו, על האביזרים היקרים וכל השאר.
המדינה ושלוחותיה יועצים להם 'להכניס אותו למוסד', מה שאומר: לקבור את הילד.
לשלוח אותו לבית חולים בו ישכב ויבהה בתקרה.
מוטי לא רוצה. הוא מפותח שכלית, מגרגר, מתקשר, מבין עניין. מה פתאום ללכת למוסד?!
הוא רוצה להמשיך בשיקום בכל המרץ. לעבוד קשה, ללכת על הרגליים, ללמוד להפעיל את הידיים החסרות.
הוא לא מוכן לשכב כל היום במיטה או בכסא גלגלים, ולבהות בטאבלט שלו. והוא ממש ישמח אם תשתתפו בפרויקט שלו:
/https://givestart.org/project/moti
