אני כאן עוד מ־2013, מהימים של 613M, דרך כל הגלגולים ועד "תחומים".
כשראיתי שהפורום עובר למצב קריאה בלבד, ניסיתי לחשוב מה בעצם אני רוצה לכתוב כפרידה.
כי מה שהלב חושק, הפנאי עושק, ובוודאי בימים כאלו עמוסים של ערב חג.
אז בסוף החלטתי שלא נכון לי לכתוב "תודה על הכל", וגם אם יקח קצת זמן, ואצטרך לבקש קצת את עזרתה של דודה בינה (אסור על פי החוקים. אבל רק קצת. בגלל חוסר הזמן. טוב?)
אז הנה:
13 שנים.
13 תודות.
2013 – תשע"ג - תודה על המקום.
תודה על זה שהיה מקום שאפשר להיכנס אליו ולשאול.
לפעמים שאלה פשוטה, לפעמים משהו שאף אחד בסביבה לא ידע לענות עליו.
פשוט היה איפה לשאול, והיו אנשים בצד השני.
ככה זה התחיל מבחינתי.
2014 – תשע"ד - תודה על האנשים.
תוך זמן קצר גיליתי שהפורום הוא לא רק על קוד.
מאחורי כל תשובה יש מישהו שהשקיע זמן כדי לעזור למישהו שהוא בכלל לא מכיר.
2015 – תשע"ה - תודה על הידע.
כמה דברים למדתי כאן.
לא רק מהתשובות שקיבלתי, אלא גם מדיונים שלא הייתי קשור אליהם בכלל.
נכנסים בשביל שאלה אחת, ויוצאים עם ידע לשלוש בעיות אחרות.
2016 – תשע"ו - תודה על הוויכוחים.
כן, גם עליהם. 
על הדיונים של "למה ככה ולא ככה", על איזו טכנולוגיה עדיפה, ועל הדיונים שאף אחד לא באמת שינה בהם את דעתו.
לפעמים דווקא מהם למדתי הכי הרבה.
2017 – תשע"ז - תודה על הקהילה.
בשלב הזה כבר היו כאן אנשים שהרגישו מוכרים, גם אם מעולם לא נפגשנו.
הכינויים כבר לא היו סתם שמות משתמש.
ידעת מי מבין ב־X, מי חזק ב־Y, וממי כדאי לחכות לתשובה.
2018 – תשע"ח - תודה על העזרה.
על העזרה שקיבלתי, כמובן.
אבל גם על הפעמים שבהן כתבתי תשובה למישהו, ואחרי כמה שנים גיליתי שהוא עדיין משתמש בפתרון ההוא.
זה סיפוק שקשה להסביר.
2019 – תשע"ט - תודה על החברים.
במשך השנים הכרתי כאן אנשים שהפכו להרבה יותר ממשתמשים בפורום.
חלק מהחברויות האלה התחילו בכלל מתוך דיון טכני, שאלה או התכתבות כאן.
וב2019 גם הקמתי וניהלתי כאן את הפורום הסגור של אסטריסק.
עוד קהילה קטנה בתוך הקהילה הגדולה, עם אנשים, דיונים וקשרים שנוצרו סביב תחום משותף. (תודה דוד על הנכונות לתת הפורום הזה, למרות כל מה שזה דרש ממך)
2020 – תש"פ - תודה על זה שהפורום היה שם.
ואז הגיעה הקורונה.
העולם השתנה בבת אחת, ובתוך כל זה הפורום פשוט המשיך להיות שם.
נכנסים, קוראים, שואלים, עונים.
אי קטן של שגרה בתוך תקופה מאוד לא שגרתית.
2021 – תשפ"א - תודה על הדרך המקצועית.
כשאני מסתכל היום על הפוסטים שלי לאורך השנים, אני רואה שם כמעט קורות חיים.
Access, VB.NET, C#, SQL, שרתים, טלפוניה, API ועוד כל מיני דברים.
לא תכננתי שהפורום יהיה יומן מקצועי, אבל בדיעבד זה בדיוק מה שהוא הפך להיות.
2022 – תשפ"ב - תודה על הזיכרונות.
יש כאן פוסטים שאני בכלל לא זוכר שכתבתי.
יש דברים שאני קורא היום וחושב "וואו, הייתי שם".
יש הרבה קוד שהייתי כותב היום אחרת, ויש גם לא מעט דברים שאני עדיין חושב שהיו נכונים.
2023 – תשפ"ג - תודה על אנשים שלא אשכח.
בשנה הזו נפטר @רפאל ז"ל, שהיה חבר טוב שלי, וגם עבדנו יחד תקופה.
הכרתי אותו דרך הפורום, וגם דרך דוד, והפורום היה אחת הסיבות שהדרכים שלנו הצטלבו.
אחד הדברים שהפורום נתן לי, מעבר לידע ולמקצוע, הוא הזכות להכיר אנשים שבחיים לא הייתי פוגש בדרך אחרת.
רפאל ז"ל הוא אחד מהם. (שמו המלא ללימוד משניות: רפאל יום טוב ליפא ז"ל בן הרב חיים שלום שיבדלחט"א)
2024 – תשפ"ד - תודה על השנים שעברו.
13 שנים של כתיבה משאירות אחריהן הרבה יותר מאוסף של פוסטים.
יש כאן תקופות שלמות מהחיים שלי.
פרויקטים שהתחילו ונגמרו, טכנולוגיות שהגיעו ונעלמו, דברים שלמדתי ושכחתי, וכאלה שאני עדיין משתמש בהם היום.
כשמסתכלים על הארכיון ברצף, אפשר ממש לראות איך הזמן עבר — לא רק בפורום, אלא גם בחיים ובעבודה.
2025 - תשפ"ה - תודה על השקט.
בשנים האחרונות כתבתי כאן פחות. הרבה פחות.
אבל לא נעלמתי.
כמו שכבר כתבו כאן כמה מהחברים האחרים, גם אני הייתי נכנס לפורום כמעט כל יום - ולפעמים כמה פעמים ביום.
פחות כתבתי, יותר קראתי.
בדקתי מה חדש, קראתי דיונים, עקבתי אחרי אנשים ונושאים, ולפעמים פשוט נכנסתי בלי סיבה מיוחדת.
אחרי כל כך הרבה שנים, זה כבר הרגל.
2026 – תשפ"ו - תודה על 13 שנים.
13 שנים זה הרבה זמן.
כשהתחלתי לכתוב כאן ב2013 לא חשבתי שאהיה כאן ב2026, שהפורום יהיה חלק כל כך משמעותי מהדרך המקצועית שלי, או שיום אחד אכתוב כאן פוסט פרידה.
ואולי אחד הדברים הכי משמעותיים שקיבלתי מהפורום הם דווקא החברים.
יש לא מעט אנשים שהכרתי דרך הכתיבה כאן, והקשר איתם יצא מזמן מגבולות הפורום.
כל אחד בשמו הטוב יבורך.
אי אפשר להתחיל לפרט שמות, כי הרשימה ארוכה מדי, ותמיד אשאיר מישהו בחוץ.
אבל מי שיודע - יודע.
ודוד, לך מגיעה תודה נפרדת.
כי מאחורי פורום כזה יש אדם.
מישהו שצריך להחזיק את המערכת, לדאוג לשרתים, לתחזק, לעדכן, לנהל, לפתור בעיות ולקבל החלטות (נעימות, אבל מטבע הדברים גם פחות נעימות) - ובעיקר להמשיך לעשות את זה במשך שנים. - לכל הדברים האלו, יש עלות כספית, וגם הפסד זמן עבודה. ותמיד עשית את זה בשמחה! - תודה!!
רוב הדברים האלה בכלל לא מורגשים על ידי המשתמשים.
אנחנו פשוט נכנסים והפורום עובד.
אבל מבחינתי, הקשר עם דוד כבר מזמן יצא מגבולות הפורום.
דוד הוא היום גם חבר ברמה האישית, ובמהלך השנים הוא עזר לי המון - לא רק בעניינים נקודתיים, אלא גם בהבנה עמוקה יותר של דברים בפיתוח תוכנה ובחשיבה על מערכות.
יש דברים שאני יודע היום אחרת, או מבין לעומק יותר, בזכות שיחות ועבודה משותפת איתו.
אז תודה לך על כל השנים האלה.
תודה על המקום שנתת לנו, על האפשרות לשאול, לענות, להתווכח, ללמוד ולשתף.
תודה על השמירה המופלאה שלך שהמשתתפים ישמרו על החוקים של הפורום.
ותודה גם על ההחלטה להשאיר את הארכיון פתוח.
כי אחרי 13 שנים, מסתבר שזה כבר לא רק פורום.
זה ארכיון של תקופה.
ארכיון של ידע.
וארכיון של אנשים.
ואולי דווקא בגלל זה, הייתי שמח אם לא ניתן לכל הדבר הזה פשוט להיעלם.
לא חייבים לשחזר את הפורום כמו שהיה, ולא חייבים להקים עוד אתר ציבורי גדול.
אולי אפשר לקחת את האנשים שנוצרו סביבו במשך השנים, ולייצר איזושהי קבוצה מגובשת שיכולה להמשיך להתכתב ולהיות בקשר - גם אם בצורה פרטית ולא ציבורית.
לא יודע בדיוק מה הפורמט הנכון, אבל נראה לי שיש כאן קהילה ששווה לשמור עליה.
מ־613M ועד תחומים.
13 שנים.
13 תודות.
והמון המון הודעות באמצע.
תודה.
