@שואף ישבתי בהמתנה מחוץ לחדרי ניתוח. ב"ה בנסיבות משמחות. השעה היתה 3 לפנות בוקר. איישו את הספסלים יהודי שהכיפה אינה נחה על ראשו, ואני.
הוא היה מרוט ממתח, דאגה ועצבים. "נו. מה קורה איתם שם?!" הוא מלמל בלחש צעקני.
מבטי שסרק את כל הסביבה מכל צדדיה קלט מודעה, קצת גדולה קצת קטנה, המבשרת שניתן לשלוח SMS למספר... ולקבל עידכון מחדר ההתאוששות און-ליין.
אמרתי לו "היי, את זה ניסית כבר?"
רק עכשיו הוא ראה את השלט. "אה, לא. ואתה? למה אתה לא מנסה?"
"כי אין לי SMS".
"מה הפירוש? אין לך בטלפון לשלוח SMS?!"
"לא. בטלפון הזה אפשר רק לדבר"
"ברצינות?! יש כזה דבר?!?! וואוו, איך לא חשבו על זה קודם? באנה, אתם הדתיים, יש לכם שכל..."
פתאום הבנתי שזה אנחנו המתקדמים שיש להם שכל. כל השאר הולכים רק אחורה, כנראה לכיון הקופים שאין להם כ"כ הרבה מהמצרך היקר הזה.
