ק
הרעיון בגדול זה שאם מפעילים ישירות את הסקריפט זה מריץ את מה שבתוך התנאי, אבל אם עושים לו import מסקריפט אחר אז הוא לא מריץ את זה.
למה זה שימושי?
נניח שיש סקריפט שמכיל כמה פונקציות ומבצע פעולה מסויימת כשמריצים אותו, עכשיו אם משהו ירצה להשתמש רק בפונקציות של הסקריפט מבלי לבצע את הפעולה שהסקריפט עושה, אז כשהוא יעשה import כל הסקריפט עצמו ירוץ, דבר שהוא לא רוצה.
לכן בדרך כלל מכניסים את הפוקציה הראשית לתוך התנאי הזה, כך שהיא תתבצע רק אם הפעילו את הסקריפט עצמו ולא אם עשו לו import מסקריפט אחר.
אולי ככה זה יעבוד:
(jsonify במקום dumps)
@app.route('/persons', methods=['GET'])
def get():
list_p = []
p = person.find()
list(map(list_p.append, p))
json_p = jsonify(list_p)
return json_p
שפת #C היא שפת תכנות מונחת עצמים (OOP) טהורה, ולא משנה באיזה קובץ מגדירים את המשתנה, תמיד הוא חייב להיות בתוך מחלקה (class).
אם המשתנה מוגדר כ-static אז אפשר לגשת אליו (כמובן אם הוא לא private) בלי ליצור מופע חדש של המחלקה והוא יהיה קבוע לאורך כל התוכנית, אבל אם הוא לא static אז הערך שלו משתנה בין כל מופע ומופע של ה-class והוא יהיה זמין רק דרך instance של class ולא דרך ה-class עצמו.
using נועד לקצר כתיבה בלבד, ולא קשור כלל לפעולות ייבוא מקבצים אחרים.
@ממ דבר ראשון, השאלה לא מספיק ברורה, אז אני אחדד את השאלה.
השאלה היא: איך מתחברים למסד נתונים של sqlserver מתוך תוכנית ב-#C.
צריך להבין שיש שרת וקליינט. השרת הוא שרת ואין אפשרות לראות בו את הנתונים, בשביל לראות את הנתונים השרת מספק דרך להתחבר אליו, לבקש ולקבל או להכניס נתונים כלשהם.
SSMS הוא לא שרת, הוא קליינט שמתחבר לשרת ה-SQL המקומי או המרוחק, ומתשאל אותו על הנתונים שנמצאים בתוכו ומציג את זה בצורה גרפית למשתמש.
עכשיו השאלה היא איך מתחברים לשרת SQL מתוך תוכנית ב-#C?
אז יש חבילות הרחבה שמוסיפים לפרויקט דרך ה-NugetPackageManager, אם העבודה היא באמצעות EF אז צריך להתקין את החבילה הזאת Microsoft.EntityFrameworkCore.SqlServer ואז להתחיל לבנות את מודל הנתונים של האפליקציה.
בתקוה שזה יעזור:
https://www.entityframeworktutorial.net/efcore/create-model-for-existing-database-in-ef-core.aspx
@dovid כתב בקובץ קונפיגורציה:
@קומפיונט הclear מיותר.
באמת בהתחלה לא הבנתי למה הוא נצרך, אבל כנראה שמומלץ לשים אותו כדי לנקות את הערכים הקודמים של connectionString שמגיעים מקובצי קונפיגורציה אחרים.
@dovid כתב בקובץ קונפיגורציה:
לא מוכרחים להשתמש בקובץ הגדרות לשם כך, אמנם זה דרך נכונה יותר מאשר לכתוב מפורש בקוד את הקוננקשיין סטרינג
הערת אגב: התועלת העיקרית של קובץ קונפיגורציה זה רק לחסוך קימפול מחדש של כל האפליקציה, במקרה שהconnectionString משתנה.
@mekev האפליקציה היא בדוטנט, ואין דרך להטמיע את הסיסמה בקוד מבלי שיהיה אפשר לחלץ אותה משם.
כנגד הכלי ש@clickone הביא אפשר אולי להתמודד ולהסתיר את הסיסמה בצורה מתוחכמת בקוד, אבל כנגד כלי דיבוג כמו dnSpy אין כמעט מה לעשות. אמנם יש המון טכניקות ל-Anti Debugging אבל זה כבר משחקי חתול ועכבר, ובדרך כלל האקר מצליח להגיע למה שהוא רוצה.
וחוץ מזה שאני לא אוהב את הדרכים האלו והם גם לא יעילות לטעמי.
@clickone תודה על התגובה, אבל דא עקא כי אני מפתח כתחביב ולא כמקצוע, ואין לי שום שרת פרטי בכלל שאוכל להשתמש בו למטרה הזאת.
שלום וברכה!
יש לי אפליקציית דסקטופ שאני צריך לשלוח ממנה הודעות אימייל, אני עושה את זה בצורה שאני מטמיע בתוכנה כתובת מייל של חשבון google וסיסמה שהופקה לאפליקציה, וככה התוכנה שולחת הודעות אימייל מהחשבון הזה.
הבעיה שלי שאני לא רוצה שמי שיחפור בתוכנה וימצא את הכתובת והסיסמה של החשבון יוכל לצפות בכל ההודעות שנשלחו, אז השאלה שלי האם יש אפשרות להפיק סיסמה שתאפשר רק לשלוח הודעות ולא לקרוא את ההודעות שנשלחו? או שאולי יש שירות חינמי שדרכו אפשר לעשות את זה?
תודה רבה.
@ממ כתב בקובץ קונפיגורציה:
אני צריכה את ההגדרה שמחברת בין C# לSQL SERVER
זה הבסיס, רק צריך לשנות את הconnectionString למה שצריך.
<?xml version='1.0' encoding='utf-8'?>
<configuration>
<connectionStrings>
<clear />
<add name="Name"
providerName="Microsoft.Data.SqlClient"
connectionString="Valid Connection String;" />
</connectionStrings>
</configuration>
@האדם-החושב
אני אנסה להסביר בקצרה מה אתה צריך לעשות.
א. להתקין שרת מונגו לוקאלי על המחשב, אפשר להוריד מפה.
(כדי לבדוק אם אכן השרת פועל על המחשב אפשר להיכנס לדפדפן בכתובת http://localhost:27017/ ולראות אם הדף עובד ומציג טקסט כלשהו זה אומר שהשרת רץ על המחשב)
ב. לבצע ייבוא של החומר למסד הנתונים (mongorestore --drop)
ג. אני ממליץ לך להוריד את compass שזה ממשק גרפי לניהול מסדי נתונים של mongo, שם תוכל לראות את הנתונים וגם לעשות יבוא ויצוא בצורה נוחה.
בפתיחת התוכנה תיצור חיבור לשרת הלוקאלי ככה:
אני לא יודע איך bat to exe עובד (כי אני בחיים לא מקמפל סקריפטים), זה יכול להיות בשני דרכים, או שהוא ממש מקמפל את הסקריפט לקוד בינארי, או שהוא פשוט יוצר wrapper כלשהו לסקריפט המקורי, ובשעת ההרצה הוא שומר אותו בתקיה זמנית ומריץ אותו מה-cmd. אם הדרך הראשונה היא הנכונה אז אין אפשרות להגיע לקוד המקור.
מדברי @yossiz עולה שהוא הבין (הוא שהוא יודע) שזה פועל כמו האפשרות השנייה, אז אם כן האפשרות הנכונה זה להשתמש בכלי בערפול לסקריפט עצמו, מרפרוף מהיר נראה שיש כמה כלים שעושים את זה, לדוג' Bat2Exe (נראה שהוא גם ממיר ל-exe וגם מערפל את הסקריפט).
@אוריי כתב בחלום \ אתגר | זיהוי ראשי תיבות של סימני מקורות בקבצי וורד:
יש ראשי תיבות סתמיים במסמך
אפשר לזהות ר"ת שהם לא יכולים להיות סימן ולהתעלם מהם.
לדוגמא: המילים אע"פ או שו"ת לא יכולים לייצג שום מספר בגימטרייה, אז זה ודאי ראשי תיבות שצריך להתעלם מהם.
אפשר לכתוב קוד שיזהה האם ר"ת כלשהוא יכול לייצג מספר או לא.
@אף-אחד-3
אני חושב שהיתרון היחיד ברשימות האשים זה רק אם הם ממוינים בסדר עולה או יורד, כי אז אפשר לחפש ערך מסויים של האש בקובץ בעל אולטרה נפח עם טריליוני האשים, ובגלל החיפוש הבינארי התוצאה תהיה מאוד מהירה.
אבל בכל מקרה היום זה לא כל כך יעיל, מכיון שמשתמשים עם 'המלחה' לפני שמחשבים את ההאש, אז זה אמור לתת הגנה מפני רשימות ההאשים ופריצות באמצעות ה-Rainbow Tables שהזכיר @yossiz.
@אף-אחד-3 כתב במה האלגוריתם ליצירת ההאש לסיסמה בווינדוס ?:
@קומפיונט למה לא מבין ? חיפוש ברשימה אמור להיות (ככה אני חושב בכל אופן) הרבה יותר מהיר מאשר חישוב של כל ההאשים לסטרינגים אפשריים בכל פעם מחדש
אני עדין לא בטוח שזו הסיבה.
אני אשאל שאלה רטורית: כמה זמן לוקח להכין את קובץ ההאשים הזה?
בכל מקרה ככל שיגדל הזמן להכין את קובץ ההאשים ככה יגדל הזמן הנדרש להעביר אותו ממחשב למחשב. אז איפה היתרון?
תאמת שאני קצת מתחיל לפקפק שזה הדרך ש-Windows מחשב את ההאש של הסיסמה, כי אני שם לב שאצלי הסיסמה היא תלוית רישיות, כלומר אם קבעתי את הסיסמה: AA אז הסיסמה aa לא עוברת. לפי הדרך שצוינה לעיל הסיסמה aaאמורה לעבור בלי בעיות, וצ"ע.
@אף-אחד-3 כתב במה האלגוריתם ליצירת ההאש לסיסמה בווינדוס ?:
@קומפיונט התחיל מכאן והמשיך בשביל האתגר
אבל אני עדין לא מבין מה התועלת ברשימה של האשים?
אם נגיד רוצים לבדוק ערך מסוים במהלך brute force אז לוקחים את הערך, מחשבים את ההאש שלו ואז עושים השואה.
מדוע צריך רשימה מוכנה של כל ההאשים?!
@dovid כתב בלמה DoForEach לא קיים ב-LINQ?:
אם האלמנטים ברשימה הם לא פרימטיביים (כלומר Reference Type) ברור כשמש שתוכן הפריטים לא משוכפל. הנושא הוא הרשימה עצמה, נוצרת רשימה נוספת. כל רשימה זה מערך בזיכרון, גם שההתייחסות הם לאותם אובייקטים.
אז מה היתה ההוא אמינא ש-ToList לא משכפל?! ההו"א היתה ש-ToList מתנהג כמו Enumerator?
אני מסכים עם דברי @yossiz כי ברגע שיש לפורץ גישה ל-Hash אז משמע שהוא כבר עם הרשאת מנהל. כי למשתמש רגיל אין גישה (לכאורה) למקום הזה.
אבל בכל אופן זה באמת נראה שיטה גרועה למדי, אבל מיקרוסופט כותבים שהם משתמשים ב-LM לצורכי שמירה על תאימות לאחור עם חומרה ותכנה ישנים שלא יכולים בדרכים יותר חדשות.
The LM OWF algorithm is included in Windows for backward compatibility with software and hardware that cannot use newer algorithms.
אם אני מבין נכון אז הדוגמא ש @dovid הביא ממחישה שכשקוראים ל-Last אז אם האובייקט של הרצף ממש את IList`1 אז ישר מתבצע קפיצה לאינדקס האחרון, ואם לא אז ה-Last עובר ו'מעיר' את כל הרצף עד שחוזר false מה-()MoveNext.
אם הבנתי נכון אז אפשר לראות את זה ב-ILSpy:
אגב, בדקתי, ToList לא משכפל את הרצף, הוא רק יוצר Reference חדש לערכים הקיימים.
עריכה: אפילו המתודה CopyTo ב-List`1 משכפלת רק את ה-Reference.
