אני אוהב את בלייזור בעיקר בגלל המודל ההיברידי שלו, שהקוד צד שרת וצד לקוח משולבים בצורה שקופה.
אבל אתה משווה את זה לאנגולר, אז אני משער שאתה מדבר על בלייזור רק בצד לקוח, שאז אתה צריך לפנות לAPI בכל בנייה של קומפוננטה וכדומה, במקרה כזה הייתי מעדיף לעבוד עם אנגולר, בגלל שיש הרבה ספריות שימושיות לעבודה עם הDOM לג'אווהסקריפט, אמנם גם בבלייזור אפשר ליצור מעין ממשק שקורא לספריות JS, אבל זה פחות נוח מאשר לעבוד איתן ישירות.
עריכה: דרך אגב, המודל ההיברידי של בלייזור זה מאוד מאוד דומה לasp.net web forms ה"מיושן", הקונסטפטים ממש דומים, ודווקא אחרי שלמדתי את בלייזור למדתי להעריך שוב את web forms חוץ מזה שweb forms הרבה יותר איטי בגלל התכנון שלו. הרעיון הוא שיש "קוד" שרץ בשרת, ויש "טמפלייט" ש-"רץ" בלקוח, נשמע דומה, לא? בסוף דברים ישנים חוזרים להיות פופולריים.