תוכחה מגולה ואהבה מסותרת
-
חברי היקרים חברי הפורום.
למרות שאיני מכיר כמעט אף אחד מהאנשים היקרים כאן, נעזרתי רבות ואני משתדל גם לעזור לאחרים מעל במה נפלאה זו.
רציתי להעלות מחשבות שעלו בי בזמן האחרון בעניין התגובות וההתכתבות בפורום, יש בדברים משום תוכחה לי ולאחרים, ואני מקווה שיסולח לי על כך.
ישנה אשליה מסויימת כאשר אנו מתכתבים זה עם זה, כאשר מצד אחד מתפתח שיח בין שנים או יותר אנשים, וישנה תחושה טובה של קשר ושיח. אך מצד שני אין שום אינטראקציה אמיתית ביניהם, חוויית התקשורת חסרה את האינטואיציה הטבעית והרגש הנורמטיבי המלווה שיח רגיל פנים אל פנים בין שני בני אנוש.
הבעייתיות בזה היא, שיש כאן שני סוגים שונים במהותם לחלוטין זה מזה, ובשיתוף שניהם נוצרת הכלאה, שלדעתי הדלה - היא לא בריאה, ולא נכונה.
אנסה לבאר,
אילו היינו נולדים לעולם בו כל התקשורת מתבצעת אך ורק ע”י מחשבים, בלי לראות לעולם בני אדם אחרים, ובלי ליצר שום קשר אם אף אדם (פרט לעצמי), התקשורת בינינו היתה לקונית ביותר, חסרת כל עידון, ישירה ובוטה עד כדי כאב (לו ניתן היה לחוש בו בעולם כזה). אפשר להרחיב ולפרט, אבל נראה לי שהרעיון הובן..אך מכיון שהאדם הינו יצור חברתי, שהמערכת הפנימית שלו מזהה את עצמו כפרט מתוך כלל וכו (דברים פשוטים ומפורסמים, אין טעם לבאר ולהאריך בזה), התקשורת שלנו מצד עצמה מנסה כל הזמן לגשר על הפערים בינינו לבין הסביבה. וגם כאשר אנו לא מסכימים וכדו’ עם מישהו, אם נחליט להבהיר לו את זה - זה יעשה מתוך הכרת המקום שלו, בחינת היחס בינינו וכדו’ (אני כמובן לא מדבר על מקרים בעייתיים, אני מדבר על התכונה הטבעית לפני עיוותים נרכשים).
וכעת שמגיע האדם הנ”ל לתקשר דרך מחשב, עם אנשים שאינו מכיר (בפרט בפורום בו אינך יודע כלל מי מסתתר מאחורי ניק מסויים, הן מבחינה מגדרית, והן מבחינת גיל, עד השקפת עולם ותבונה ועוד... ), נוצרת מעין סתירה פנימית, מצד אחד סגנון התקשורת הממוחשב הוא לקוני, יבש ואינו בעל רגש. מצד שני, האדם אינו מתקשר באופן כזה. ואז נוצרת ההכלאה.
אדם קורא מאמר/פוסט/ וכדו’ והוא מרגיש רגשות, הוא כן מסכים או לא מסכים, חושב כך, או אחרת, וכו’, אך כאשר הוא מחליט לבטא את זה בכתב, הוא אינו יודע כלל מי עומד מהצד השני לקבל את תגובתו (אולי בכלל בוט..), ובאופן אוטומטי התגובה שלו פחות מתחשבת באופן בו היא תתקבל, ויותר באופן בו הוא מבקש להתבטא. והתוצאה תהיה, שהתגובה שלו תהיה שונה לחלוטין ממה שהיה מגיב אילו היה עומד פנים אל פנים עם האדם לו הוא מגיב.
כמובן שבהתחלה זה לא שינוי קיצוני, וגם לא תהליך שקורה ביום אחד, אבל זה תהליך שבהכרח קורה לכל מי שמתכתב, מי פחות ומי יותר, תלוי כמה אדם מודע לזה, וכמה הוא עדין נפש, או כמה הוא החלטי, ועוד ועוד.
באמת שכל מנהלי הרשתות החברתיות הבינו את הרעיון הזה, ולכן כל הרשתות החברתיות בנויות על פידבק ולייקים ועוקבים וכו’, כי עצם התקשורת הממוחשבת כפי שהיא, אינה נותנת מאומה לאדם, שום תחושה טובה, או הצלחה, ורק היחס של החברה, הדירוג והקשר עם הסביבה מיצרים חשק ורצון להמשיך ולהתבטא ברשת.
לשם המחשה אני מבקש לתת הדגמה לתקשורת אילו היתה רק ממוחשבת, ומתוכה אני אבוא לעניין שעורר אותי לכתוב פה.
נניח שלא היה בפורום פה אף אפשרות לתת ליק, וכן לא היה ניתן לדעת כלל מי ענה לך, השיח פה (אם בכלל ניתן לקרוא לזה שיח) היה בעיקר נתונים יבשים (כמו קלט פלט), מישהו היה זורק שאלה, והתשובות היו מתחילות לזרום לפי הנתונים שהוא הגדיר (מי שלא מבין כ”כ מה אני מתכוין - שינסה להתכתב עם צ’אטבוט ברמה טובה, כמובן בלי להתייחס לסגנון המחקה אדיבות ואנושיות, כי זה לא הנושא).
אבל מכיון אנו בני אנוש ולא מחשבים, ה”קלט פלט” שלנו מבצע עוד מספר פעולות, ביניהם חשק לקבל יחס אוהד מהסביבה, ועוד.
ואז התגובה עשויה להיות עוקצנית, ואף פוגעת, ולעתים משפילה את השואל.זה הגיע עד כדי כך, שמצאתי את עצמי יום אחד מגיב פה באשכול למישהו ששאל שאלה מסויימת, ואני טורח שורות ע”ג שורות להסביר לו למה הוא טועה בכל הגישה שלו, למרות שזה לא מה שהוא שאל, והתשובה שלי לא תעזור לו, כי הוא כבר היה אחרי תהליך מסויים, ולא.. לא היה מדובר בספאם, ותגובתי לא היה בה הדרכה לשימוש בפורום, וכן לא היה בזה דין תוכחה וכדו’, סתם מישהו שיתף משהו שהוא עשה, וביקש עזרה בהקשר לסעיף מסויים, ופשוט ”יצאתי עליו” כמובן בשנינות, ובקריצות (אימוג’י). באמצע כתיבת הפוסט, פתאום שמתי לב מה קורה לי, ונעצרתי.. כמובן הפוסט המושקע והמניב לייקים לא יצא לאור. ואז מצאתי את עצמי מהרהר כיצד קרה לי דבר כזה, ואני שוטח בפניכם את ההתבוננויות שלי, בתקווה שיהיה תועלת גם לאחרים.
כשמישהו מעלה שאלה לגיטימית, גם אם לדעתנו הוא טועה ביסוד וכדו’ נסו רגע להיכנס לנעליים שלו, נסו להבין את המקום שממנו הוא בא, ורק אז תגיבו, וגם אז, תשתדלו לא להגיב בצורה בוטה או מעליבה ח”ו, גם אם זה פופולרי, אלא בצורה המבקשת להאיר את עיני השואל..
אני אישית התחלתי לחשוב איך הייתי מגיב אם היה זה אחי כתב את הפוסט, והוא יודע שאני המגיב. מכיון שברוב המקרים קשר עמוק עם קרוב כמו אח - ניתן לחוש בפועל אף ממרחק של זמן ומקום.
ברכה ושלום..
ומקווה שלא תקפידו עלי.. -
מאוד מסכים עם הנאמר, אבל קשה לי מה מעשית יש לעשות מעבר ל"עצור והתבונן בטרם תכתוב".
@אינטרקום כתב בתוכחה מגולה ואהבה מסותרת:
כשמישהו מעלה שאלה לגיטימית, גם אם לדעתנו הוא טועה ביסוד וכדו’ נסו רגע להיכנס לנעליים שלו, נסו להבין את המקום שממנו הוא בא, ורק אז תגיבו, וגם אז, תשתדלו לא להגיב בצורה בוטה או מעליבה ח”ו, גם אם זה פופולרי, אלא בצורה המבקשת להאיר את עיני השואל..
ההודעות האלו שגורמים בד"כ להתפרצות של המגיבים, הם לעיתים (בא נאמר לא רחוקות) נכתבים על ידי מניפולטורים, במקרה הטוב לכוונות לגיטמיות רק בצורה של ערמה בכתיבה (בא נשאל מה המחשב הכי זול ומזה נדע מה חושבים על החנות הזו), אבל לפעמים גם הכוונות שלהם לא הכי טובות.
אחרי שאתה עולה על זה שסובבו אותך, שמישהו שאל שאלת תם איפה לקנות מחשב ואתה טורח קשות לעזור לו ופתאום אתה קולט שהוא סה"כ רצה משהו אחר, או הסוג היותר גרוע שמלהיט רוחות מקצועי עבור ההנאה לאכול פופקורן כשפורץ ויכוח שמסגיר מי מהניקים עדות מזרח מי חסיד ומי ליטאי, נאבד לך החשק והכח לפרגן את היחס שאתה אומר שצריך לתת (להיכנס לנעליים שלו).
זה לא רק רגשי, זו עמדה כזו שהשני צריך להוכיח שהוא בן אנוש שמגיע לו יחס, ולא להיפך. המציאות היא שכאלה שזה לא הפוסט הראשון שלהם ויש להם עבר של פוסטים אנושיים, מתחשבים בהם מאוד גם במקרים שיוצאים מהם הודעות שנראות לגמרי כשטויות או נגד ההשקפה וכדומה. -
@dovid
ראשית, בדיוק לזה התכוונתי, כל עוד אנו כותבים כסוס שוטף במלחמה, ללא שימת לב, אזי הנזק גדול.
רוב הבעיות שלנו נובעים מחוסר שימת לב, מקרי או מוטמע..אבל זה לא ממש נכון מה שכתבת שזה רק מטרילים למיניהם, ממש לאחרונה נפתח אשכול כאן בפורום, שהפותח ביקש דבר מה, ובמקום להגיב לעניין היו כל מיני עצות שלא מן העניין, ובכוונה אני לא מפרט..
בעיני זו רק דוגמא. אבל זה לא העניין, העיקר שנעשה את החשבון נפש, ובעזרת ה’ - הבא ליטהר מסייעים אותו.באמת בהזדמנות זו אני רוצה להודות לך מאוד, הפורום הזה מתוקן בעניין התקשורת עשרת מונים ממקומות אחרים, ואין מזרזין אלא למזורזים.. תודה!
-
